אוזבקיסטןכל מי שמתעניין באוזבקיסטן מכיר או שמע על הערים הראשיות שלה, הנמצאות על דרך המשי. סמרקנד, בוכרה, חיווה והבירה כיום – טשקנט.
אבל בטיול לאוזבקיסטן ניתן לבקר גם בכמה מקומות שאינם על שביל התיירות הקלאסי, ועליהם נספר לכם בכתבה הבאה.
אחד האזורים היפים ביותר באוזבקיסטן, עמק פרגנה מוקף בהרי טיין שאן וחוצה את מימי הסיר דריה ונארין, והוא מקום אידיאלי לחקלאות ולגידול בעלי חיים. עמק פרגנה מפורסם בערים כמו אנדיג'אן, פרגנה, מרגילן, קוקאנד, שאקימרדן וקובה, מונומנטים היסטוריים וארכיטקטורה. כדאי להקדיש מספר ימים בטיול לאוזבקיסטן לביקור בעמק היפה המקושר לטשקנט ברכבת נוחה.
העיר פרגנה שוכנת מדרום לעמק פרגנה ומצפון לרכס הרי אלאי המפואר. פרגנה סיטי הוקמה בשנת 1876 אך האזור שגשג במשך אלפי שנים לפני כן.
העיר המודרנית מהווה מרכז תעשייתי חשוב באוזבקיסטן. האזור שופע בתי מלון ומתקנים כך שזה גם מקום נהדר להתבסס בו לפני היציאה לטרקים או לטיול ארוך יותר. יש כאן הרבה פארקים ושטחים ירוקים כדי למצוא בהם שלווה.
מגילן היא הלב הפועם של ייצור המשי באוזבקיסטן מאז ימי גדולתה של דרך המשי. אוזבקיסטן היא יבואנית המשי השלישית בגודלה בעולם והכפר הקטן מרגילן הוא מרכז התעשייה הזו. בימי קדם הייתה ידועה בשל בעלי המלאכה שלה שייצרו שטיחים ובדים.
רישטן מאופיינת על ידי תעשיית החרס. באזור יש חימר אדום עדין אדיר, המספק לקדרים הזדמנויות קרמיקה אינסופיות במשך אלפי שנים. תוכלו לראות את הזיגוג הכחול האייקוני שלו, הנקרא "ישקור", העשוי מפיגמנטים מינרליים וצמחי הר אפר. רישטן יושבת מדרום לעמק, מצפון לקירגיזסטן, בין קוקאנד לפרגנה.
קוקאנד, הנמצאת בקצה הדרום מערבי של העמק, מתהדרת בהיסטוריה מעניינת ומילאה תפקיד חשוב במהלך שנות גדולתה של דרך המשי העתיקה, שקישרה בין דרום אסיה ומזרח אסיה ופועלת כצומת דרכים בין המסלולים הללו. קוקאנד, שהייתה בירת חאנת קוקאנד, מלאה בהיסטוריה והיא מקום נפלא ללמוד כיצד השפיעה אוזבקיסטן על כל כך הרבה אזורים אחרים ברחבי העולם. העיר היא המרכז הדתי של העמק, ויש בה הרבה מדרסות ומסגדים.
אנדיג'אן היא אחד מהיישובים העתיקים ביותר בעמק. ההיסטוריה שלה מתחילה עוד לפני דרך המשי… חפירות ארכיאולוגיות גילו שאנשים חיו כאן לפני יותר מ-2,500 שנה. היא הייתה חלק מדרך המשי ושימשה כשער המזרחי לעמק פרגנה ויש כאן מרבצים עשירים של נפט, גז, מים ומשאבי טבע אחרים. למרות שורשיה העתיקים, אנדיג'אן התפתחה לעיר תעשייתית ולתחנת כוח אוזבקית לנפט.
הסיפור של אנדיג'אן הוא גם סיפור של טרגדיה. בדצמבר 1902, רעידת אדמה קטסטרופלית ניפצה את העיר בעוצמה של 6.4. הרישומים באותה תקופה טענו שבין 700 ל-4,800 בני אדם נהרגו.
רעידת האדמה הרסה גם את הארכיטקטורה העתיקה שלה, אבל רוח העם לא הובסה. אנדיג'אן ממשיכה להיות המקום המאוכלס ביותר בעמק פרגנה.
מקום נוסף ופחות מוכר שכדאי לבקר בו בטיול לאוזבקיסטן הוא אזור הנמצא קצת יותר משעה נסיעה במכונית צפונית מזרחית לטשקנט. הרכס הזה הוא חלק מהפארק הלאומי אוגם-צ'טקל, מקום מלא בהזדמנויות טיולים וספורט הרפתקאות, כמו גם עיסוקים מרגיעים יותר. האזור ידוע בשם צ'ימגאן, רמז הן לעיירה הגדולה ביותר והן לפסגה המרכזית, בולשוי (גדולה) צ'ימגן (3309 מטר).
הכפר צ'ימגאן שוכן בגובה של 1,620 מ'. יש מומחים שרואים מקור סיני בשם "צ'ימגן", אבל אחרים מתרגמים את השם כ"סוד" או "מרעה שופע מים, עמק ירוק". צ'ימגן ידוע למטפסי הרים מאז תחילת המאה ה-20. זהו המקום למי שרוצה להתנסות בטיפוס צוקים, טיולי הליכה וטיפוס הרים. במשך שנים רבות היה הצ'ימגן הגדול האתגר הראשון לאלפי מתחילים בטיפוס הרים בגוש הסובייטי. מספר רב של מסלולים במספר רמות מורכבות מאפשר קשת רחבה של טיפוס הרים.
הדרך הקלה ביותר להגיע היא ברכב פרטי או מונית משותפת. הדרך מטשקנט עוקבת אחר נהר צ'רצ'יק על פני סכרים הידרואלקטרים והעיר המודרנית צ'ירצ'יק, המפורסמת במפעלי הכימיה שלה. אפשר לבקר בעיירה חודג'קנט, המתהדרת בגילופי סלע מתקופת הברונזה, בתי תה ויערות ערער. טיפוס של שני קילומטרים מסתיים בסכר צ'רבאק, המעכב את הכחול המדהים של מאגר צ'רבק, שנבנה בשנת 1982 במפגש ההר של הנהרות Pskem, Koksu ו-Chatkal. הכביש מטפס גבוה מעל המים עד בקאצ'ור (בוקאצ'ול). מאגר Chorvok מציע פעילויות טבע רגועות יותר כמו דיג, שחייה ושייט בקאנו.
צ'ימגן עצמו הוא מרכז ספורט החורף של אוזבקיסטן. מקור השם בטורקית הוא 'מדרון ירוק', שם המוצדק על ידי יערות הצפצפה, האדר, השיטה ואינספור עצי הפרי. כשהוא מלבין, גולשי הסקי נוהרים למסלול קומבל באורך שלושה קילומטרים. בכל עונה פועלת מעלית כיסא במעלה צ'ימגן הגדול, לגובה 3,309 מטר הפסגה הגבוהה ביותר באזור, לתצפיות מרהיבות אל המאגר. מסלולי ההליכה כוללים את פסגות אקסאיי וקיזילדז'אר, נהר השיש ומפל גולקאמסאי.
מעטים מהמשתתפים בטיול לאוזבקיסטן מגיעים אל מוינאק, Muynak, שהייתה בעבר קהילת דייגים שוקקת על גדות ימת אראל באוזבקיסטן. עם התייבשות ימת אראל, הפכה העיר לעיר רפאים, הידועה גם כבית הקברות של הספינות. הסיבה לבצורת של אראל הייתה פרויקטי ההשקיה משנות ה-60 של המאה ה-20, וכעת קו החוף הקרוב ביותר למוינאק נמצא במרחק של 150 קילומטרים. האטרקציה היחידה שנותרה הן סירות הדייגים המחלידות, מזכרת מעברה המשגשג של העיר.
לפני אסון אראל היה כאן נמל שבו עשרות ספינות שעגנו ליד החוף, ועכשיו המקום הפך למדבר של ממש. בקרקעית ים אראל היבש, ישנם שרידים חלודים של ספינות וסירות, שצפו פעם על פני המים הכחולים והנקיים, ועכשיו עומדים בשמש במשך שנים רבות. העיר מוינאק, שנודעה בזמנו כמפעל שימורים לדגים, הפכה כעת ל"בית קברות לאוניות" – מקום חולי ריק הזרוע מונומנטים חלודים שמזכירים למקומיים את הים הכחול.
המראה מדהים. ספינות ענק אכולות חלודה בקרקעית הים היבש הן תוצאה של אסון סביבתי, עליו מדברים מדענים ברחבי העולם. חובבי היסטוריה יכולים לבקר במוזיאון ההיסטוריה המקומית ליד המגדלור ושרידי הספינות. תערוכה קטנה במוזיאון מספרת למבקרים על התהילה לשעבר של עיירת הדייגים ועל הטרגדיה של ים אראל. הוא מכיל ציורים וארכיוני תמונות, כלי בית ואפילו שימורים של דגים.
אפשר לצאת לטיולי ג'יפים אקסטרים לאורך החולות עד לחופי ים אראל הצפוני שנותר קרוב יותר לשטח קזחסטן. ממשלות שתי המדינות מקדישות תשומת לב רבה לשימור ימי ויחס זהיר למשאבי מים. קרן הוקמה בחסות האו"ם לפתרון הבעיות האמיתיות של אזור ים אראל.
המקום מהווה אבן שואבת לתיירים, צלמים ויוצרי סרטים רבים המודאגים מגורלו מגיעים למקום הצחיח והטרגי הזה כדי לצלם סרטונים ותמונות. הסירות של ים אראל נראות מדהים בתמונות על רקע מדבר מלוח לבן כשלג. בניגוד לדעות רבות, ים אראל עדיין קיים. בטח לא בגודלו המקורי, אבל בכל זאת, הוא עדיין חי ולמרות הירידה העצומה במפלס המים, ים אראל המערבי, השוכן בשטח אוזבקיסטן, גדול פי 4 מגודלו של ים המלח. מי המלח ידועים בסגולותיהם הטיפוליות ויתכן שהו פתח של תקווה לחיותו של האזור.
העיר הקרובה ביותר היא נוקוס, המרוחקת 150 ק"מ, בכביש שנסלל בעיקר על המדבר החדש שנוצר באראלקום – קרקעית הים לשעבר.
