הכל אני יכול בחופש הגדול

בשעה טובה (?!) התחיל היום החופש הגדול לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים. זו חופשה שבני הנוער מחכים לה כל השנה בכיליון עיניים. בשבילנו, ההורים – מדובר על חופש מהסעות לבי”ס, הכנת כריכים ודאגה מתמדת שחולצות התלבושת יהיו מכובסות ושהילדים יביאו לביה”ס את כל מה שצריך (משלוח מנות בפורים וחסה וביצה קשה בפסח, למשל), אבל גם – דאגה מתמדת לשלומם וביטחונם. החופש הגדול הוא גם תקופה מצוינת לטייל עם המשפחה, להתגבש וליהנות ביחד, בלי הלחץ של מבחנים, לימודים, חוגים וכדו’. הפעם בחרתי לשתף אתכם במחשבות שלי, כאם, על החופש הגדול ומשמעויותיו עבורי. אשמח לשמוע מכם איך זה עובד אצלכם.

כאמא לשני ילדים, בכל שנה כשמגיע מועד סיום שנה”ל והחופש הגדול ממש בפתח אני מוצפת ברגשות מעורבים. כמו כל אמא אחרת אני מניחה. זה כמובן משתנה לפי גילאי הילדים והגיל שלך, אבל זו תמיד מן התרגשות/דאגה כזו שאוחזת בבטן ולא מרפה. איך מעבירים חודשיים שלמים ללא מסגרת. הילדים שלי היום כבר נחשבים לגדולים (היא בת 17 והוא בן 13) ולכן אני כבר לא תרה בקדחתנות אחר מטפלים, בייבי סיטרים וקייטנות למיניהן. לשמחתי, הם כבר ניידים ויכולים להגיע ממקום למקום בעצמם וכבר מספיק בוגרים ואחראיים על מנת לדאוג לעצמם. האמנם?

מכירים את המשפט הזה “ילדים קטנים צרות קטנות וילדים גדולים צרות גדולות”. אני כל כך מסכימה איתו. ברוח התקופה כבר לא אומרים צרות אלא אתגרים, כי הרי מה פתאום צרות. הכל נהדר ונפלא כל כך. הילדים מאתגרים אותנו. לא עושים לנו צרות. ניחא. המשמעות היא אותה משמעות. לפחות, כשהם היו צעירים ממש ידעתי שהם מטופלים ומושגחים. ידעתי בכל שעה של היום היכן הם נמצאים ומי נמצא איתם. זה נתן לי שקט נפשי. היום, כאשר הם נוסעים באוטובוסים, הולכים ברגל, לים, לבריכה, לסרטים וכדו’, נשמתי פורחת מדאגה רק מלחשוב על כל האתגרים שעומדים בפניהם. אני מנסה לשחרר ולהרפות, כמו שאומרים. די בהצלחה אפשר לומר. אבל זה עולה לי בבריאות.

אם אתם הורים לילדים צעירים, אתם כנראה עדיין לא מבינים על מה אני מדברת. הילדים שוכנים לבטח בגן, קייטנה או עם מטפלת. נכון שזה עולה הון תועפות וכל המשכורות של יולי אוגוסט מוזרמות ישירות לגננת או לקייטנה, במיוחד כשהקייטנות היום הן כבר לא ים, בריכה שוקו ולחמניה אלא קייטנת קרקס, גלישה, סוסים וקונדיטורים צעירים, אבל מדובר בשקט נפשי שלא יסולא בפז. הילדים במסגרת, מוגנים, מודרכים, נהנים ומועשרים.

אבל, אם אתם הורים עובדים לילדים בוגרים, כמוני, אתם בטח מבינים על מה אני מדברת. יכול להיות שיש סבא וסבתא באיזור, שיכולים להיות נוכחים לפחות חלק מהזמן, לעזור בבישולים (כמה הם אוכלים בגיל הזה!), לדאוג להסעות – ואז זה באמת נפלא. העניין הוא שככל שהילדים גדלים, ההורים שלנו מתבגרים ומתעייפים ולא קל להם לעמוד באתגר של נכדים מתבגרים. קחו עצה ממני – בלו עם המתבגרים שלכם כמה שיותר. קחו ימי חופש מהעבודה (כן, אלו שצברתם כל השנה), לכו איתם לסרט, להצגה, למוזיאון. ממש בקרוב הם בקושי יצליחו לפנות לכם זמן ולבלות איתכם. השנים היפות הללו לא יחזרו. נצלו אותן להכיר את הילדים שלכם וליהנות מהם.

ואם אתם ברי מזל ויש לכם נכדים בגיל ההתבגרות – גייסו את כל הכוחות והסבלנות ובלו איתם. זה גיל מקסים ועדיין לא מקולקל. כבר יש להם המון תובנות על החיים אבל ממקום תמים ופתוח. הם עדיין לא מקובעים בקונספציות של המבוגרים. אם תצליחו להבין אותם (הם מדברים כל כך מהר…) בטוח תלמדו מהם דבר או שניים. תוכלו גם לקבל מהם קורס מזורז באיך להתמודד עם אתגרי הטכנולוגיה המודרנית – סמארטפונים, טלויזיה, אינטרנט וכדו’. מצד אחד הם מלאי ביטחון בצדקתם ומצד שני הם עדיין זקוקים לתמיכה, הבנה, אהבה ותשומת לב. החופש הגדול הוא זמן מצוין לבלות עם הנכדים וללמוד להכיר אותם מקרוב.

אני יכולה לספר לכם שבעלי ואני החלטנו כבר לפני 14 שנה, בלי אפילו לדבר על זה יותר מדי ובלי לעשות תוכניות חומש מסודרות, שאנחנו נשקיע את רוב המשאבים שלנו בטיולים בעולם. כבר 14 שנה אנחנו נוסעים כל שנה עם הילדים לטייל בעולם, כל פעם ביעד אחר. כל שנה מתאימים את הטיול לגיל הילדים ולתחומי העניין שלהם. כשאנחנו בטיול, זה זמן נטו שלנו איתם, בלי טלוויזיה, טלפונים ניידים (לא עושים להם חבילת גלישה בכוונה. רק בערב במלון הם נאחזים בכל שארית WI FI שיש באוויר על מנת לתקשר עם העולם החיצון (או הפנימי? בעיני אנחנו כבר בעולם החיצון…) ועם הרבה זמן נסיעה ברכב. אז נכון שהרעיון שלהם לניצול זמן הנסיעה קצת שונה משלנו (לריב על מרחב מחיה או לשמוע מוסיקה באוזניות), אבל אנחנו משתדלים בכל כוחנו לתעל אותו לשיחות, בדיחות, משחקים וחידונים.

טרם ביקרנו בכל היבשות ויש עוד המון מקומות בתכנון. אנחנו חולמים להגיע לאסיה, לדרום אמריקה ולאפריקה ויודעים שנגשים את החלומות כל עוד אנחנו בריאים ושלמים (הכי חשובה הבריאות, לא?), אבל העיקר שאנחנו מטיילים ומגלים עולם ואת עצמנו תוך כדי. כי הרי כבר שנו חכמים ממני שהאושר טמון בצבירת חוויות ולא חפצים (לקריאה נוספת לחצו כאן) ואנחנו מנסים ליישם את זה ברצינות גמורה. ומה איתכם?

את השיר הזה אני מקדישה לבני הנוער האהובים שלנו:

שלכם,

מיכל אבן

מנהלת השיווק

עולם נסתר

רוצה שנמצא עבורך טיול שמתאים לך בדיוק ?

מלא/י את הטופס ונציג שלנו יחזור אליך