אתיופיה היא אחת המדינות העתיקות בעולם. ממצאים ארכיאולוגיים שונים באזור עפאר (Afar) באתיופיה מרמזים במידה רבה כי ייתכן שזהו המקום שממנו הגיע המין האנושי. בשנת 1972 גילו כאן דונלד ג'והנסון וטים ד. ווייט את "לוסי" – שלד של הומיניד (אדם קדמון) בן 3.2 מיליון שנה. במשך שנים לוסי הייתה הכוכבת הגדולה; היא יצאה למסע עולמי שנמשך תשע שנים וזכתה לפרסום רב. ואז הגיעה "ארדי (Ardi) "גם היא מאזור עפאר, אך עתיקה מלוסי במיליון שנה – וגנבה לה את ההצגה. אפשר לומר, אם כן, שאנחנו חייבים תודה לאתיופים על עצם קיומנו.
בקפיצה של מיליוני שנה קדימה, אתיופיה מופיעה בסיפורי התנ"ך, היא ארצה של מלכת שבא שהגיעה לירושלים כדי לפגוש את המלך שלמה. שבא ידועה כיום כאקסום, עיר בצפון אתיופיה.
המדינה מוזכרת מספר פעמים הן בתנ"ך והן בקוראן, כמו גם באודיסיאה של הומרוס ובמספר ספרים עתיקים אחרים.
המילה "אתיופיה" מופיעה 45 פעמים בגרסת המלך ג'יימס של התנ"ך (גירסה נוצרית). בכל פעם שהמילה מוזכרת בתנ"ך, היא מתייחסת לרוב לארץ שמדרום למצרים. בסיפור על מלכת שבא שביקרה את שלמה המלך, מלכת שבא נחשבת למלכת אתיופיה.
השם אתיופיה מגיע מהמילה היוונית "Αιθιοψ" או "aithiops" המורכבת מ-"aitho" ו-"ops", שמתורגמת כ"פנים חרוכות או שרופות". כך התייחסו היוונים הקדמונים לאנשים כהי העור של מזרח אפריקה. המדינה המכונה כיום אתיופיה נקראה בתקופות קדומות בשם אביסיניה, שם שהתייחס בדרך כלל לארץ שמדרום למצרים.
אתיופיה מוזכרת גם בקוראן. כאשר מוחמד ראה את הרדיפות שספגו חסידיו במכה, הוא לכאורה אמר להם למצוא מקלט בטוח באביסיניה שבצפון אתיופיה, שם "ימצאו מלך שלא יעשה עוול לאף אחד" .
הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, המכונה טווהדו, היא אחת מצורות הנצרות העתיקות ביותר בעולם והגיעה לאתיופיה ממצרים, שם המצרים השתייכו לכנסייה הקופטית. בסביבות שנת 330 לספירה, השליח פרומנטיוס המיר את המלך האקסומי אזאנה, שהפך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. (תהליך דומה התרחש בשנים ההן גם בגיאורגיה ובארמניה) המלך אזאנה נחשב לאיש שמאחורי הכנסייה הראשונה במדינה, שנבנתה במאה ה-4. כיום, הנוצרים מהווים 61% מהאוכלוסייה (43% אתיופים אורתודוקסים ו-18% פרוטסטנטים) ומוסלמים כ-34%.
העיר אקסום שבצפון אתיופיה ידועה באובליסקים הגבוהים והמגולפים שלה, שרידים של ממלכת אקסום העתיקה. כנסיית סנט מרים מציון הנוצרית בת מאות השנים ואתר העלייה לרגל שלה נחשבת כמקום מנוחתו האחרון של ארון הברית, שהכיל את עשרת הדיברות שנתן אלוהים למשה. הקפלה הסמוכה משמשת כיום כמקום מנוחתו של ארון הברית. גם "הבשורות של גארימה", הספר הנוצרי המאויר העתיק ביותר, נמצאות באתיופיה. נאמר כי הן נכתבו על ידי אבא גארימה, נזיר שהגיע לאתיופיה מקונסטנטינופול (הידועה כיום כאיסטנבול).על פי האגדה, הוא כתב את הספר כולו ביום אחד בלבד, בסביבות שנת 494 לספירה.
זו אינה האגדה הנוצרית היחידה הרווחת במדינה. על פי אגדה אחרת, שריד של הצלב האמיתי עליו נצלב ישוע המשיח נשמר גם הוא כאן.
נאמר כי הצלב נמצא על ידי הלנה הקדושה, אמו של קונסטנטינוס הגדול, הקיסר הרומי שהתנצר, במאה ה-4. מאוחר יותר הוא ניתן למלך אתיופיה כתשורה על הגנת הנוצרים הקופטים בארצו. בעיר מסקל נחגגה "הגעת הצלב האמיתי לאתיופיה" במשך יותר מ-1,600 שנה.
בכמה מנזרים ואתרים קדושים באתיופיה, כמה חוקים עתיקים עדיין אוסרים על נשים לדרוך בתוך הגבולות הקדושים. יתרה מכך, חוק זה אינו חל רק על בני אדם, אלא גם על כל היצורים הנקביים, כולל חמורים, תרנגולות ועיזים.
אתיופיה הייתה המדינה הזרה הראשונה שקיבלה את האסלאם כשעדיין לא היה מוכר ברוב חלקי העולם. אתיופיה גם תמכה בהתפשטותו ובנוכחות האסלאם במדינה מאז ימי מוחמד (571 עד 632 לספירה). נאמר שהמדינה נתנה מחסה לנביא מוחמד, למשפחתו ולחסידיו כאשר נרדפו ונרצחו על ידי ערבים פגאניים. כיום, כ-35% מאוכלוסיית אתיופיה מאמינה באסלאם. הקריאה המוסלמית הראשונה לתפילה נעשתה על ידי אתיופי בשם בילאל אבן רבאח ומסגד אל נג'אשי בצפון אתיופיה היה המסגד הראשון שנבנה מחוץ לערב.
מחקרים היסטוריים מצביעים על כך שהיו יהודים באתיופיה העתיקה, אך מקורם והיסטוריה שלהם לא היו ידועים והיוו השראה לתיאוריות רבות ומגוונות. מקורותיהם של היהודים הקדומים המצוטטים במקורות יהודיים – אלדד הדני במאה ה-9, בנימין מטודלה במאה ה-12 ואליהו מפרארה במאה ה-15 – הם מעטים וחסרי בסיס היסטורי.
הקהילה היהודית באתיופיה, "ביתא ישראל", מצטטת מסורות שונות בנוגע למקורם. מסורת אחת טוענת שיהודים הגיעו לאתיופיה בגלים, בעיקר דרך הנילוס ויובליו. מסורות אחרות מקשרות את הגעתם של היהודים לאתיופיה לסיפור הנמצא ביצירה הלאומית האתיופית "כברה נגסט" על תהלוכתו של מנליק הראשון, בנם של המלך שלמה ומלכת שבא. דיווחים ספציפיים יותר מופיעים בדברי הימים של אתיופיה, הטוענים כי היהדות הייתה נפוצה בממלכת אקסום, שהוקמה במאה ה-2 על ידי מהגרים שמיים מדרום ערב.
במשך מאות שנים עברו על היהודים באתיופיה תקופות של שלווה ותקופות של גזרות קשות. העברית החלה להיעלם כשפת פולחן באמצע המאה ה-16 ונעלמה לחלוטין בתחילת המאה ה-17. לאחר מכן, הגעז הפכה לשפה המקובלת בפולחן היהודי. במהלך המאה ה-19 הגיעו למדינה שליחים יהודים רבים, הן היסטוריונים והן רבנים כדי לבחון כיצד מתמודדים יהודי הקהילה תחת המיסיון הנוצרי. מאז תחילת המאה ה-20 החל קשר מתמשך בין שאר יהדות התפוצות לקהילה היהודית באתיופיה. משנת 1922 נשלחו צעירים "מביתא ישראל" למוסדות חינוך יהודיים באירופה ובארץ ישראל כדי להפוך אותם למנהיגים ושליחים לקהילה שלהם.
במהלך הכיבוש האיטלקי (1936-1941) נותק הקשר שלהם עם שאר יהדות העולם. יחסי השלטון המקומי עם היהודים היו עוינים ורבים מהם הצטרפו לתנועת הפטריוטים. חוקי הגזע שפורסמו באיטליה בשנת 1938 לא סייעו ליהודים, ורבים מהם הוצאו להורג בגלל המרד.
רוב הפוסקים של המאה ה-20 התייחסו ליהדותם של האתיופים בספקנות. אך הרב עובדיה יוסף הסתמך על טענתו של הרמב"ם מהמאה ה-15 שהם בני שבט דן, אשר הוגלו במהלך חורבן ממלכת ישראל על ידי האשורים בתקופת בית ראשון. פסיקתו של הרב עובדיה הועברה בשנת 1974 לוועדה ממשלתית מיוחדת שתפקידה לבחון את הסוגייה. מהלך זה סלל את הדרך לעלייה ההמונית מאתיופיה.
מרבית האנשים חושבים כי מקור תנועת הראסטפארי הוא בג'מייקה.? טעות. אף שחלק ניכר אכן התפתח בג'מייקה, המולדת הרוחנית של תנועה/דת זו היא למעשה אתיופיה. באמהרית, המילה "ראס" (Ras) היא תואר המקביל ל"מנהיג" או "ראש", ו"טאפארי (Tafari)" הוא שמו הפרטי של הקיסר היילה סלאסי הראשון. התנועה רואה בסלאסי, למעשה, התגלמות של האל. זקוקים להוכחה נוספת? הביטו בצבעי הדגל האתיופי. מוכרים לכם, נכון?
המולדת הרוחנית של התנועה נמצאת למעשה באתיופיה. בשנות השלושים של המאה ה-20 קבוצת ג'מייקנים החלה להאמין שקיסר אתיופיה היילה סלאסי הראשון היה משיח של תורות מקראיות: מנהיג שחור של אומה אפריקאית עצמאית.
בין חסידי תנועת הרסטפאריזם הג'מייקנית, הקיסר האתיופי היילה סלאסי הראשון נחשב להתגלמותו של אלוהים. שמו האמיתי של סלאסי היה טפארי מקונן לפני שבחר את שמו הקיסרי, שפירושו "כוח השילוש הקדוש". הוא כיהן כמושל אזורי, או ראס, לפני שהפך לקיסר. לכן, בשנת 1930, ראס טפארי הפך להיילה סלאסי ושמו שימש לדת הרסטפאריאניזם, המאמינה שישוע היה שחור, והקיסר היה התגלמותו
לתרבויות רבות יש לוחות שנה משלהן שבהן הן מעדיפות להשתמש על פני הלוח הגרגוריאני המערבי, אך רובן עדיין דבקות בכלל הלא-כתוב של "12 חודשים בשנה". לא אתיופיה. מתוך רצון תמידי ללכת נגד הזרם, לפני אלפי שנים אימצו האתיופים את הגישה שלפיה "עוד אחד זה תמיד טוב יותר" – ומאז הם מונים 13 חודשים בשנה שלהם.
מה זה אומר בפועל? ובכן, אתיופיה נמצאת למעשה בפיגור של כמה שנים לעומת שאר העולם. רשויות תיירות פיקחיות יכולות גם לטעון בצדק שהמדינה אכן מתהדרת ב"13 חודשים של שמש".
אתיופיה גם פועלת לפי לוח זמנים משלה. האתיופים מודדים את שעות היממה לפי סדר זמנים שונה. מתוך היגיון שקשה לחלוק עליו, הם מאמינים שפחות מבלבל להתחיל את ספירת השעות במקביל לתחילת היום. כך, הזריחה מציינת את השעה 1, והשקיעה – את השעה 12. לאחר מכן מתחילה ספירת 12 שעות הלילה. לכן, כשקונים כרטיסים לאוטובוס, כדאי לוודא אם שעת היציאה נקובה לפי השעון האתיופי או המערבי.
השפה הלאומית של אתיופיה היא אמהרית, אך בסך הכל מדוברות במדינה למעלה מ-82 שפות על ידי השבטים השונים. יתרה מכך, לא פחות מ-200 גרסאות, או ניבים, של שפות אלו משמשות את 110 מיליון תושבי המדינה. השפה שבה מתנהלים הלימודים בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה היא אנגלית, בעוד שהשפות המקומיות הנפוצות ביותר הן אמהרית, אורומו, סומלית ותיגריניא.
אמהרית מוכרת כשפה הרשמית של המדינה. שם הבירה אדיס אבבה הוא מילה אמהרית. יש האומרים שמשמעותו "פרח חדש" בעוד שאחרים מתרגמים אותו ל"פרח לבן".
