תולדות התיירות, מאת דפנה אשכול

מרבית ההיסטוריונים והסוציולוגים העוסקים בתחום התיירות נוטים לדבוק בתיאוריה כי היא תוצר של הסדרים חברתיים מודרניים, שהתחילה במערב אירופה במאה ה -17, אם כי יש לה שורשים קדומים בעת העתיקה הקלאסית.

באנגלית מבחינים בין to explore  לבין to tour, תיירות מובחנת מחקירה בכך שתיירים הולכים בדרכים מוכרות, נהנים ממערכות אספקה ​​מבוססות, וכיאה למבקשי תענוג, הם בדרך כלל מבודדים מקושי, סכנה ומבוכה. תיירות חופפת פעילויות אחרות, תחומי עניין ותהליכים אחרים, כמו למשל עלייה לרגל. אלו היוצאים לחקור מעדיפים דרכים לא נודעות ואינם חוששים מקשיים וסכנות.

לצערנו, לפי נתוני ארגון התיירות העולמי, שנת 2020 הייתה הגרועה ביותר בהיסטוריה של התיירות הבינלאומית. מספר הכניסות של תיירים בכל המדינות מסביב לעולם צנח ב-74%. גלובלית, זהו ככל הנראה הענף הכלכלי שנפגע באופן הקשה והגורף ביותר.

עד לשנת 2020 התיירות הבינלאומית הייתה אחת הפעילויות הכלכליות החשובות בעולם, והשפעתה ניכרה יותר ויותר מהקוטב הצפוני ועד לאנטארקטיקה. ההיסטוריה של התיירות מתחילה הרבה לפני טביעת המילה “תייר” בסוף המאה ה -18. במסורת המערבית ניתן למצוא טיולים מאורגנים עם תשתית תומכת, סיורים, ודגש על יעדים וחוויות ביוון העתיקה וברומא, אותם אפשר לראות כמקורות של “תיירות מורשת”. עוד קודם לכן ידוע כי שבעת פלאי העולם הפכו לאתרי תיירות עבור היוונים והרומאים.

אנחנו למדים כי עלייה לרגל לאתרים הבודהיסטים הקדומים ביותר החלה לפני יותר מ -2,000 שנה, אם כי התרכזה בקבוצות של נזירים. גם לעלייה לרגל למכה היסטוריה ארוכה. מעמדו התיירותי של החאג’ הוא בעייתי בהתחשב במספר הנפגעים שגם במאה ה -21 המשיכו לסבול במסע במדבר. קבוצות האוכלוסייה המיוחסות בעולם העתיק טיפחו את המסעות הראשונים להנאתם. כתבים מספרים על ביקורים באנדרטאות ושרידים מפורסמים של התרבות המצרית העתיקה, כולל, למשל, פירמידת המדרגות של סאקארה, הספינקס והפירמידות הגדולות של גיזה. ליוונים היו מסורות דומות והם נסעו לדלפי במטרה לחקור את האורקל, או השתתפו במשחקים האולימפיים המוקדמים.

כבר במאה הראשונה אחרי הספירה, הייתה כלכלה תיירותית של ממש שארגנה נסיעות ליחידים ולקבוצות, סיפקה מידע ועסקה הן במגורים והן בארוחות. הרומאים בעלי האמצעים חיפשו מנוחה באתרי החוף בדרום או בילו בחופי מצרים ויוון. בעולם הקלאסי גם בילו במרחצאות תרמיים מהודרים ובמקומות יוקרה. אולם שקיעתה של האימפריה הרומית גרמה לניוון דרכים רבות. הנסיעות נעשו קשות יותר, מסוכנות ומסובכות יותר. הניידות בחברה של ימי הביניים עוצבה על ידי התאמתה לקבוצות מגוונות, כולל סוחרים, סטודנטים, חיילים, צליינים, חיילים, קבצנים ושודדים.

הזמנים המודרניים

תיירות מודרנית היא מערך פעילויות אינטנסיבי יותר, מאורגן מסחרית ועסקית, שאת שורשיו ניתן למצוא במערב של אחרי המהפכה התעשייתית. “הסיור הגדול” האריסטוקרטי באתרי תרבות בצרפת, גרמניה ובעיקר איטליה צמח במהירות והרחיב את הטווח הגאוגרפי שלו אל הנוף האלפיני במחצית השנייה של המאה ה -18, במרווחים שבין מלחמות אירופה. הרעיון הבסיסי היה שאפשר להתבגר וללמוד תוך כדי נסיעה, לחוות את העולם ולשפר את עצמך בכדי לצמוח ולחזור כאדם שלם יותר. הסיור הגדול הקלאסי נמשך בין שנה לשלוש שנים. המסלול, אנשי הקשר, שלא לדבר על התוכנית החינוכית, תוכננו עד הפרט האחרון. האריסטוקרטים נסעו עם פמלייה של סוסים, מורים, מנטורים, עובדי בית, עגלונים וצוותים אחרים. אלה סיפקו בטיחות, נוחות, חינוך, פיקוח והנאה בהתאם לתחום אחריותם. האצילים  האלו כמעט ולא באו במגע עם מעמדות וקבוצות חברתיות אחרות – הפיקוח החברתי על הפמליה הבטיח זאת.

עבור נוסעים אלה נסיעות היו ביטוי מופגן למעמדם החברתי שהעביר תקשורת, כוח, מעמד, כסף ופנאי. לאורך השנים חלו מספר התפתחויות בתחום. מצד אחד, חיפוש ההנאה דחק יותר ויותר את ההיבטים החינוכיים; מצד שני, אנשים עשירים ממעמד הביניים ביקשו לחקות את התנהגותם הנודדת של האצילים ושל בני המעמד הבינוני הגבוה. כתוצאה מכך, אריסטוקרטים שרצו להימנע מערוב עם הבורגנות חיפשו יעדים ובילויים בלעדיים יותר. הם גילו התלהבות מחודשת לחופשות רגועות והתמקמו בעיירות ספא ​​מפוארות עם בתי קזינו חדשים. אלה כללו את באדן-באדן, קרלסבאד, וישי וצ’לטנהאם, שם התרכזו החיים באירועים חברתיים, קבלות פנים, מירוצי סוסים, הרפתקאות והימורים.

השפעת הטכנולוגיה על התיירות

חדשנות תחבורתית הייתה גורם חיוני להתפשטותה של דמוקרטיזציה בתיירות. החל מאמצע המאה ה -19, ספינת הקיטור והרכבת הביאו נוחות ומהירות רבה יותר והנסיעה הפכה זולה יותר, בין השאר משום שהיה צורך בפחות תחנות לילה. מעל לכל הדברים האחרים, החידושים איפשרו הצמדות ללוח זמנים מהימן, החיוני לאלו שהיה בידם שמן מוגבל לטייל. התקדמות התיעוש, שינויים דמוגרפיים, עיור ומהפכה בתחום התחבורה, וגם שיפור זכויות חברתיות ועבודה, עליית ההכנסה הריאלית והשינויים הנובעים מדרישת הצרכנים – כל אלו יצרו את המהפכה בתיירות.

נסיעות ברכבת הפכו נגישות יותר ליעדי טיולים מפורסמים, וחיזקו את זרימת התיירות אולם תוך תרומה למתיחות ולעימותים בין מעמדות ותרבויות בקרב התיירים. בסוף המאה ה -19, נפתחו יעדי תיירות מלפלנד לניו זילנד, והאחרונה פתחה את משרד התיירות הלאומי הייעודי הראשון בשנת 1901.

הרכבת נחשבת אם כן בצדק למי שהתניעה את התיירות ההמונית המודרנית אולם עברה עוד מאה עד שהמעמד הבינוני והעובדים ממעמדות נמוכים יכלו לצאת לחופשה. בתחילה הם נאלצו להסתפק בטיולי יום ברכבת ובאנייה בכדי לברוח מהעיר לזמן קצר.

סוכנויות נסיעות בינלאומיות לקחו את ההובלה בהקלת מורכבות הנסיעות עבור התיירים. הסוכנות המפורסמת ביותר הייתה תומאס קוק ובנו הבריטית, שפעילותה התפשטה מאירופה והמזרח התיכון אל רחבי העולם כבר בסוף המאה ה -19. תומאס קוק (1808-1892) היה לחלוץ התיירות ההמונית הממוסחרת. חופשת הכול כלול הראשונה שלו בשנת 1841 לקחה 571 אנשים מלסטר ללובבורו וסיפקה גם ארוחות וגם בילויים. משנת 1855 הציע קוק חופשות מודרכות בחו”ל, למשל בשנת 1863 לשוויץ. קוק, בהשראת מניעים חברתיים-פוליטיים ברורים, רצה להשתמש בטיולי יום ראשון כדי לפתות את העובדים מהסבל והאלכוהוליזם של הערים אל הירוק של הכפר. הוא זכה להצלחה רבה יותר בחופשות זולות הכול כלול, לעתים קרובות ליעדים זרים, למעמד הביניים.

קווי ספנות קידמו גם הם תיירות בינלאומית מסוף המאה ה -19 ואילך. מהפיורדים הנורבגיים לאיים הקריביים, שייט התענוגות הפך לחוויה תיירותית מובהקת עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, וחברות טרנס-אטלנטיות התחרו על תיירות מעמד הביניים במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. בין מלחמות העולם נסעו אמריקנים אמידים באוויר ובים למגוון יעדים באיים הקריביים ובאמריקה הלטינית.

שינויים כלכליים וחברתיים

התיירות הבינלאומית הפכה לעסק בינלאומי גדול עוד יותר במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר נוספו עוד ועוד חברות תעופה וסיורי החבילה המוטסת ליעדי חוף שטופי שמש הפכו לבסיס של “הגירה” שנתית עצומה מצפון אירופה לחופי הים התיכון. לאחר מכך נוספו מגוון גדל והולך של יעדים ארוכי טווח, כולל שווקים אסייתיים באוקיאנוס השקט, ובסופו של דבר הובאו הרוסים הפוסט-קומוניסטים והמזרח אירופים אל חופי הים התיכון. זרמי תנועה דומים התרחבו מארצות הברית למקסיקו ולקריביים. בשני המקרים התפתחויות אלה נבנו על דפוסי נסיעה ברכבת, בכביש ובים ישנים יותר. ברוב מדינות אירופה היו לא היו לעובדים ממעמד הביניים זכויות חופש מנוסחות בחוק לפני שנת 1900: למעט כמה מקרים חלוציים, חופשה בתשלום במשך יותר מיממה התבססה בחוק רק לאחר מלחמת העולם הראשונה. הזכות לחופשה המעוגנת בחוזי עבודה רגילים כיום היא הישג של המאה ה -20.

הטיולים המאורגנים המוקדמים ביותר לים התיכון נערכו באוטובוסים במהלך שנות השלושים ואחרי המלחמה. רק בסוף שנות השבעים הפכו חופשות שמש ים תיכוניות פופולריות בקרב משפחות מעמד הפועלים בצפון אירופה; התווית “תיירות המונית”, המודבקת לעתים קרובות לתופעה זו, מטעה. משנות התשעים הצמיחה של נסיעות בינלאומיות גמישות דרך עליית חברות התעופה ה”זולות”, בעיקר easyJet ו- Ryanair באירופה, פתחה תמהיל חדש של יעדים. חלקם היו אזורים לשעבר של הגוש הסובייטי כמו פראג וריגה, שפנו לתיירים אירופאים לסוף השבוע והפסקה קצרה, לאחר שבנו מסלולים משלהם במשא ומתן עם נותני שירות מקומיים. תיירות כמערכת גלובלית נתפסת לרוב כתופעה עולמית עם תשתית מסיבית שחשיבותה ניכרת בכך שהשפעתה חודרת באופן יסודי לחברה, לפוליטיקה, לתרבות ובעיקר לכלכלה.

ניתן רק לקוות שבשנים הבאות, עם חזרתה להיקפיה הקודמים, היא תעשה זאת בתשומת לב רבה יותר לערכי הטבע, הקיימות והתרבויות המקומיות.

    רוצה שנמצא עבורך טיול שמתאים לך בדיוק ?

    מלא/י את הטופס ונציג שלנו יחזור אליך

    דילוג לתוכן