כלליאנשים אוהבים לכתוב על אוכל. אנשים אוהבים לקרוא על אוכל. אנשים אוהבים לאכול. כשהאוכל טוב אנחנו חוגגים וכשהוא רע – לא נהסס להשמיץ אותו ללא רחמים. ויכוחים על אוכל תמיד יגררו תגובות מעורבות ומי שינסה להכריע בסוגיה איזה מטבח הוא הטוב ביותר יסתכן בתגובות זועמות ממשפחת 'איזו בורות', 'סקר מוטה' ו'כמה לא הגיוניים אתם יכולים להיות'.
ולכן, לאחר שהחלטנו לעשות את הצעד האמיץ ולנסות לדרג את המטבחים העולמיים, פנינו לגולשים שלנו בשאלה: באיזו מדינה יש את האוכל הכי הטוב? בזמן שחיכינו לתשובות, התחלנו עם הדירוג של חברי המערכת. אתם מוזמנים לקרוא.
אף אחד לא אומר "בואו נצא הערב לאכול אוכל אמריקאי". ובכל זאת אנחנו אוכלים אותו כל הזמן. יכול להיות שזה בגלל שמקורם של רוב המאכלים האמריקאים הפופולריים במדינה אחרת. הפיצה היא איטלקית. הצ'יפס הם בלגים או הולנדים. המבורגרים ונקניקיות? סביר להניח שמוצאם מגרמניה. אבל במטבחים של ארצות הברית, הם שופרו ושודרגו והפכו להיות סמלים עולמיים לאניני טעם בכל העולם. מצד שני, אין לשכוח את המנות האמריקאיות המקוריות המסורתיות כמו למשל מרק צדפות, פאי לימון וסלט Cobb והכי חשוב – תנועת האוכל האמריקאי המודרני שהוקמה על ידי אליס ווטרס.
ללקק את האצבעות
* צ'יזבורגר – דוגמה מושלמת לעשיית דברים נחמדים לטובים הרבה יותר.
* עוגיית שוקולד צ'יפס – העולם היה קצת פחות כייפי ללא הקלאסיקה האמריקאית הזו.
לא שווה טעימה
* מזון מעובד מדי כגון עוגיות צבעוניות, קנטאקי פרייד צ'יקן ודגני בוקר מלאים סוכר.
אם הייתם צריכים לאכול סוג אחד של מזון למשך שארית חייכם, הכי חכם היה לבחור אוכל מקסיקני. במטבח של מקסיקו יש קצת מכל דבר – ואתם לעולם לא תשתעממו ממנו. בין האנצ'ילדות, הטאקו והטורטיות תמצאו את הטריות של סלטים יווניים ואת העושר של קארי הודי; את החום של אוכל תאילנדי ואת החטיפיות של טאפאס שאפשר לאכול בידיים. המטבח המקסיקני הוא גם תחנה מרכזית עבור מזונות עשירים בערכים תזונתיים – אבוקדו, עגבניות, לימון ושום עם שעועית, שוקולד וצ'ילי – כל אלה עשירים בנוגדי חמצון ובחומרים בריאים אחרים. אבל למרות זאת, זה לא מרגיש 'בריא' זה מרגיש כמו חגיגה בפה!
ללקק את האצבעות
* Mole – רוטב עתיק עשוי פלפל צ'ילי, תבלינים, שוקולד ולחשי קסם.
* Tacos al pastor – טאקו עם צלי בשר לבן , תערובת של לפני ואחרי הכיבוש הספרדי.
* Tamales – מזון מתרבות המאיה העתיקה של masa המבושלת בתוך עלים מגולגלים.
לא שווה טעימה
* Tostadas – בעצם בדיוק כמו טאקו או בוריטו אבל מוגש בתוך טורטייה מטוגנת פריכה, הנשברת לחתיכות ברגע שנוגסים בה. לא אכיל בעליל.
מספיק לרפרף בספר בישול תאילנדי בשביל להילחץ מרשימת המרכיבים הבלתי נגמרת בכל מתכון. השילוב של כ"כ הרבה עשבי תיבול ותבלינים בכל צלחת מייצר טעמים מורכבים שאיכשהו מתאחדים לכדי הרמוניה מענגת. התאילנדים משלבים בהצלחה חריף, חמוץ, מלוח, מתוק, לעיס, פריך וחלקלק במנה אחת. עם השפעות מהשכנות סין, מלזיה, אינדונזיה, בורמה ומסורת קולינרית מלכותית, המטבח התאילנדי הוא הטוב ביותר מעולמות רבים. החלק הכי טוב של אכילת אוכל תאילנדי בתאילנד הוא האירוח. שמש, חוף, שירות עם חיוך ושקית מלאה טאם סום – זה מה שנקרא החיים הטובים. במידה ותהיו מעוניינים, חברתנו מבצעת תכנון טיול לתאילנד בהתאמה אישית.
ללקק את האצבעות
* טום יאם קונג – חגיגת ריקודים בפה. הניחוחות הפרחוניים של למון גראס והרעננות של עשבי תיבול והחריפות של פלפלי צ'ילי עושים שמח בחיך.
* קארי massaman – קארי תאילנדי עם שורשים אסלאמיים. עומד בראש הרשימה שלנו של 50 המזונות בטעימים ביותר בעולם.
* טאם סום – סלט פפאיה ירוק פופולרי הוא בעת ובעונה אחת חמוץ, חריף, מתוק ומלוח. זה אחד הטעמים הטובים ביותר במטבח התאילנדי.
לא שווה טעימה
* Pla som – דג מותסס הנאכל נא ופופולרי מאד ב- Lawa, תאילנד. דווח כאחראי על התפתחות סרטן בכיס המרה.
לטייל ולאכול ביוון מרגיש כמו בתוך מגזין כרומו שהתעורר לחיים, רק ללא פוטושופ. הים הכחול, הבתים הלבנים, זיתי הקלמטה, גבינת הפטה, הסלטים הצבעוניים והבשר הצלוי כאילו נלקחו מתוך גלויה מושלמת. הסוד? שמן הזית היווני. שמן הזית, מתנת האלים, הוא ענף הייצוא הגדול ביותר של יוון ומשפיע על הדרך שבה אנשים ברחבי העולם חושבים על תזונה בריאה. אכילה ביוון היא גם דרך להכיר את ההיסטוריה. ביס מדולמה או כף של מרק עדשים נותנים טעימה קטנה של חיים ביוון העתיקה.
ללקק את האצבעות
שמן זית – מוזלף על מזון אחר או מנוגב בלחם יווני לבן, שמן הזית מגוון כמעט כמו יין בטעמים שלו.
Spanakopita – מאפה תרד טעים עם תערובת גבינת פטה וכיסוי של בצק פריך.
Gyros – בשעת לילה מאוחרת אכילה מבוסמת אינה מושלמת ללא מנה בפיתה עם בשר צלוי וצזיקי.
לא שווה טעימה
Lahanorizo - בעצם מדובר בכרוב ובצל מבושל לעייפה ומעורבבים עם אורז. ממולא, אבל מאד חד מימדי.
כאשר מטבח משתמש בתבלינים בכזה שפע, כך שהבשר והירקות נראים פחות חשובים, אתה יודע שהטבחים מקדישים את הבישול לבלוטות הטעם. אין כמעט כללים לשימוש בתבלין מסוים, כל עוד התוצאה תצא טעימה. את אותו התבלין ניתן להוסיף למנות מלוחות ומתוקות כאחד, או לפעמים הוא יכול לעמוד בפני עצמו ולשמש כמאכל שאפשר לאכול אותו בפני עצמו. למשל זרעי שומר משמשים כמרעננים בסוף הארוחה וגם כמסייעים לעיכול. כל מדינה שמצליחה לעשות אוכל צמחוני כ"כ טעים בעקביות רבה בהחלט ראויה לפרס נובל. בהודו המגוון האזורי הוא עצום. פירות ים בגואה, wazwan בקשמיר ויש את העושר הקוקוסי בקראלה.
ללקק את האצבעות
* דאל – בהודו הצליחו להפוך עדשים מבושלות למשהו מרגש.
* דוסא – פנקייק מלא בכל טוב מגבינה לירקות מתובלים, מושלם לארוחת צהריים או ערב.
* צ'אי – לא כולם אוהבים קפה ולא כולם אוהבים תה רגיל, אבל קשה לעמוד בפיתוי של צ'אי.
לא שווה טעימה
* עוף Balti – הומצא בשביל החיך הבריטי. היה צריך כנראה להיכחד עם הקולוניאליזם.
היפנים משתמשים באותו דיוק בהכנת האוכל שלהם כמו שהם עושים בהנדסה. יפן היא המקום שהוליד אדוני סושי רודניים ובריוני ראמן הגורמים לצוות המטבח ולסועדים להגיב בחיל ורעדה על כל מנה. אתם יכולים לקבל ארוחת Kaiseki מפוארת המציגה את עונות השנה כמו שירה ויזואלית או לתפוס מקום ליד מסוע סושי מסתובב לחגיגת סולו קולינרית. או פשוט לקחת משהו אקראי שלא הופיע בלקסיקון הגסטרונומי שלכם בעבר מהמקרר בפיצוצייה. זה פשוט בלתי אפשרי לאכול לא טוב ביפן.
ללקק את האצבעות
* מרק מיסו – מציג כמה טעמי היסוד של אוכל יפני, פשוט ובריא.
* סושי וסשימי – מי ידע שדג נא על מצע אורז יכול להיות כל כך פופולרי?
* טמפורה – שלמות של טיגון עמוק. אף פעם לא שמנוני, הבלילה דקה וקלילה כמו רקמה פריכה.
לא שווה טעימה
* Fugu – האם יש משהו באמת כ"כ טעים ששווה לסכן את החיים שלך בשבילו? הדג הרעיל שהרג לא מעט סועדים הופך ליותר ויותר זמין ביפן.
ויוה אספניה, המדינה עם תרבות האוכל הנהנתנית שכולנו רוצים בסתר ליבנו לקחת בה חלק.
כל הטאפאס בר הקופצניים, העבודה המינימלית, הארוחות בתשע בערב – מדובר בתרבות המבוססת על, סביב ולפעמים גם בתוך אוכל. גם ריקוד הפלמנקו הספרדי מבוסס על תשוקה בלתי מרוסנת, כמו באוכל. הספרדים מנשנשים חטיפים לאורך כל היום, במרווחים בין הארוחות הגדולות. מפירות הים התיכון אל השלל של הרי הפירנאים, מצלילי הזעפרן והכמון של המורים (Moors) ועד לניסויים המולקולריים המטורפים של פראן אדריה – אוכל ספרדי הוא נצחי ועדיין אוונגרדי.
ללקק את האצבעות
* Jamón ibérico – מעדן נקניק שוק חזיר איברי המוגש על משטח עץ כמו באיזה טקס ימי ביניימי.
* Churros – הגרסה הטובה ביותר בעולם של בצק מטוגן מתוק.
לא שווה טעימה
* גספאצ'ו – נכון שזה מרענן וכל זה, אבל זה בעצם סלט נוזלי.
אם אתם מאותם אנשים שלא אוהבים לאכול כי "יש בחיים יותר ממזון" – סעו לבקר בפריז. נכון שזוהי עיר הידועה לשמצה בתושביה הקמצנים, אבל כולם שם מאמינים בחשיבותו של אוכל טוב. הפסקות צהריים בנות שעתיים עם ארוחות של שלוש מנות הן רק חלק מסיפור. שבועיים שלמים של חופשה מתרכזים בבדיקת השילוב בין יינות וגבינות בכל רחבי הארץ. בישול פשוט ובסיסי יפתיע את אלה הבטוחים שהצרפתים הם הסנובים מס' 1 של האוכל בעולם (אחרי הכל זה מקום הולדתו של מדריך מישלן). מאכלים פשוטים כמו אריקו, פוט-או-פה, סטיק וצ'יפס יכולים להיות ממש התגלות בביסטרו ראוי לשמו.
ללקק את האצבעות
* Escargot – מגיע לצרפתים אשראי על הפיכת מזיקים מגעילים למעדן. כבוד רציני מגיע להם על הפיכתם לממש טעימים.
* Macarons – כמו מזון אלים. למעשה כל דבר המופיע בוויטרינה של כל פטיסרי בצרפת נראה כאילו הוא עשוי מסוכר, אבקת פיות ושיקוי הגשמת משאלות של ילדות קטנות.
* בגט – הדבר הראשון והאחרון שתרצו לאכול בצרפת. הביס הראשון מעצב חויה; האחרון יהיה מלא געגועים.
לא שווה טעימה
* כבד אווז – יש לזה טעם של 10,000 ברווזים צלויים בחמאה במרקם קטיפתי של פודינג, אבל המגינים על ידידנו בעלי החיים מגנים את האכזריות של פיטום העופות הללו. האמת, המחשבה כשלעצמה די הורסת את התיאבון.
* קרוק מסייה וקרוק מאדאם – סוג של טוסט מוקרם בתועפות גבינה צהובה עם ביצה. שמנוני, כבד, סותם עורקים וממש לא טעים.
הסינים המברכים זה את זה "אכלת כבר?" הם ללא ספק צרכני האוכל הכפייתיים ביותר בעולם. מזון היה סוג של אסקפיזם עבור הסינים לאורך ההיסטוריה הסוערת שלהם. הסינים יודעים לבשל ולמכור כל דבר, אבל הם גם עושים את זה בטעמים נהדרים.
סין היא המקום להגיע אליו, כדי לקבל הלם מזון תריסר פעמים ביום. "אפשר לאכול את זה?" יהפוך לפזמון היומי של מטיילים ללא חת. המטבחים האזוריים של סין כל כך מגוונים שקשה להאמין שהם מאותו לאום. זו לא תרבות אוכל שניתן לסכם בקלות, חוץ מלומר שתמיד תרצה מנה תוספת.
ללקק את האצבעות
* חזיר חמוץ מתוק – גילטי פלז'ר שבא בצורות שונות.
* דים סאם – מסורת מפוארת שהגיעה מהונג קונג לניו יורק.
* Roast suckling pig and Peking duck – שילוב פלא של סגנונות שונים שאומצו על ידי שפים סיניים.
* Xiaolongbao (שיאו לונג בא) – מרק מלא הפתעות מדהימות. איך הם מצליחים להחזיק את הכלי הרותח הזה בלי לחטוף כוויה?
לא שווה טעימה
* מרק סנפירי כריש – בשנים האחרונות פעילים ירוקים קוראים למסעדנים סיניים להוציא מנה זו מן התפריט.
האוכל האיטלקי שיעבד את בלוטות הטעם ברחבי העולם במשך מאות שנים, עם רוטב העגבניות המשובח שלו, הדברים החכמים שהוא עושה עם קמח חיטה וקינוחים שהקרם הוא הסיבה האמיתית לקיומם. כל כך פשוט. קחו כמה אטריות, קצת שמן זית, קצת שום, אולי עגבנייה או פרוסת בייקון. בום, יש לכם חגיגה על הצלחת.
כל כך קל לבשל ולאכול. מן הריזוטו גבינה אל הבשרים המטוגנים הפריכים, המטבח איטלקי הוא מצבור של מזון מהנה ומנחם. אנשים רבים הכניסו אותו בברכה לביתם, במיוחד טבחים טירונים. וכאן טמונה הגאונות האמיתית – אוכל איטלקי הפך להיות אוכל של כולם.
ללקק את האצבעות
* Ragu alla bolognese (ספגטי בולונז) – האוכל האולטימטיבי כש"לא יכול להחליט מה בא לי לאכול עכשיו".
* פיצה – פשוטה בצורה מדהימה אך מלאת סיפוק. מזון של רווקים וסטודנטים.
* סלמי בסגנון איטלקי – רק סיגריות מתחרות בו כמקור התמכרות.
* קפה – קפוצ'ינו לארוחת בוקר? תשכחו מזה. אנחנו רוצים אותו כל היום וכל הלילה.
לא שווה טעימה
* מוצרלה באפלו – הכדורים הלבנבנים הספוגיים הללו, בטעמים עדינים כל כך עד שצריך לדמיין אותם.
