במסגרת הטיולים שלנו בעולם, לא פעם אנחנו נקלעים למוזיאון, כנסיה או מקדש המלאים ביצירות אומנות. יצירות אמנות קלאסיות אינן רק המחשה של אדיקות, מיתוס או יופי, אלא גם מלאות במשמעות נסתרת, מסרים נסתרים ומחוות סמליות. בציור הרנסנס ועד הבארוק, אמנים המשיכו לכלול רמזים עדינים ביצירות האמנות שלהם, תוך שהם מעוררים ממדים נוספים של נרטיב ורגש. חידות חזותיות אלו לא נועדו רק לקישוט; הן העבירו אמונות פוליטיות, עקרונות דתיים או רגשות אישיים שלא ניתן היה לבטא בפומבי. לפני האוריינות הכללית, הציור היה כלי תקשורת רב עוצמה. הסמליות בציור אפשרה לאמן להעביר רעיונות באופן אוניברסלי, בין אם אמונה דתית, מחשבה פוליטית או מושג פילוסופי. לסמלים הייתה משמעות אינסטינקטיבית לקהל של התקופה, אך הם אבדו מעינינו כיום ללא פרשנות. אנחנו מביאים לכם, ממש על קצה המזלג, כמה מהסמלים והמוטיבים הנפוצים ביותר בהם השתמשו אמנים לאורך המאות.
תפוח
חוה אכלה את הפרי האסור מעץ הדעת בגן עדן. למרות שהפרי אינו מצוין בתנ"ך, הוא נחשב לתפוח, אולי משום ש"מאלוס" בלטינית פירושו גם עץ תפוח וגם רוע. תפוח מייצג אפוא את החטא הקדמון ואת נפילת האדם. עם זאת, אם הוא מוחזק על ידי ישו הילד, הוא מסמל ישועה וגאולה.
מלאך עליון
סדר המלאכים המקיימים אינטראקציה בתדירות הגבוהה ביותר עם האנושות. שלושת החשובים ביותר הם: מיכאל, שליח המשפט האלוהי, המתואר עם חרב או זוג מאזניים שבעזרתם הוא שוקל את הנשמות ביום הדין; גבריאל, שליח הרחמים האלוהי, מחזיק שושן; רפאל מקושר במיוחד לריפוי.
ספר
תכונה המייצגת אינטליגנציה וחיי מחשבה. בדיוקנאות, זהו סימן שהצייר משכיל ומלומד. מרים הבתולה קוראת לעתים קרובות ספר בבשורת חג ההודיה.
פרפר
מכיוון שהזחל הופך לגולם, ואז לפרפר, הוא מסמל חיים, מוות ותחיית המתים. הוא יכול גם להיות סמל לנשמת האדם שקמה לתחייה. פרפרים מופיעים לפעמים בציורי טבע דומם כתזכורת לארעיות החיים.
נר
האור הנצחי הבוער בכנסיות מסמל את נוכחותו של אלוהים או רוח הקודש. נר שכבה לאחרונה יכול גם הוא לסמל שאלוהים נוכח. נר דולק יכול להתייחס לארעיות החיים.
פרחים
יותר מ-500 סוגי צמחים התגלו על ידי היסטוריוני אמנות, כל אחד מהם נבחר בקפידה כדי להשלים את נושאי הפוריות, הלידה מחדש וההארה האינטלקטואלית. למשל:
פרח הציפורן
סמל של ישו, שכן שמו היווני, דיאנטוס, פירושו "פרח האל". ציפורנים אדומים מתייחסים לאירוסים או נישואין, והם גם מסמלים אהבה אימהית או חומלת, שכן נאמר שהם גדלים על הקרקע במקום בו נפלו דמעותיה של מרים הבתולה בצליבה. שלושה ציפורנים אדומים יחד מזכירים את שלושת המסמרים שבהם מוסמר ישו אל הצלב.
קולומביין (פרח קולומבינה)
הוא נקרא כך משום שהפרח נחשב לדומה ליונים בתעופה. לפיכך, הפרח הוא סמל לרוח הקודש. שבעה קולומבינים כחולים מסמלים את שבעת ייסורי מרים.
חבצלות
מסמלות בדרך כלל את מרים הבתולה וטוהר.
פרח הלוטוס
במסורות אמנות מזרחיות, במיוחד אלו שהושפעו מהבודהיזם וההינדואיזם, הלוטוס מסמל טוהר, הארה ולידה מחדש. הלוטוס, שצומח ממים בוציים אך נותר ללא רבב, מייצג התעוררות רוחנית ואת הפוטנציאל ליופי הצומח מנסיבות קשות.
חתול
סמל לשובבות שטנית, תאווה, חושך ועצלנות. חתולים אינם מוזכרים אפילו פעם אחת בתנ"ך. באמנות, הם מופיעים כמתווכים בין ממלכת האדם לבעלי החיים.
שעונים
שעונים, שעוני יד ושעוני חול בציורים מזכירים לצופים שהזמן חולף ללא הרף. סמלים אלה מדגישים שהנאות והישגים ארציים הם זמניים כנגד צעדת הזמן הבלתי פוסקת.
טווס
עם נוצותיו המרהיבות, הטווס מסמל אלמוות והתחדשות באמנות הנוצרית (המבוסס על האמונה שבשר הטווס לא מתפורר). במסורות המזרחיות, הוא מייצג יופי, כבוד ולפעמים יהירות.
מפתחות
מפתחות מסמלים גישה, ידע וסמכות. באמנות נוצרית, מפתחות מייצגים בדרך כלל את פטרוס הקדוש ואת סמכותו בתוך הכנסייה. באופן רחב יותר, הם מרמזים על מעבר בין מצבים או ממלכות.
עצים
עצים הם סמלים רבי עוצמה של חיים, צמיחה ויציבות. הם יכולים לייצג את הקשר בין שמים לארץ או את מחזור החיים. בתרבויות רבות, עצים נתפסים כקדושים ומשמשים לעתים קרובות לסמל חוכמה, אריכות ימים וקשר הדדי בין כל היצורים החיים.
צבעים
זהב
מעבר לייצוג עושר מילולי, זהב מסמל אלוהות, נצחיות והארה רוחנית. באמנות הביזנטית ובימי הביניים, רקעי זהב הסירו דמויות קדושות מעולמות ארציים, והציבו אותן במרחבים נשגבים ונצחיים.
אדום
צבע עוצמתי בעל משמעויות מרובות, אדום יכול לסמל תשוקה, אהבה, הקרבה או סכנה. באמנות הנוצרית, הוא מייצג לעתים קרובות את דמו וקורבנו של ישו, בעוד שבהקשרים אחרים הוא עשוי להצביע על כוח או רגש עז.
כחול
מקושר היסטורית למרים הבתולה באמנות המערבית, כחול מסמל טוהר, סגולה וחסד שמימי. בשל העלות ההיסטורית של פיגמנטים כחולים (במיוחד אולטרה-מרין), הצבע גם העביר מעמד וחשיבות.
לבן
מסמל טוהר, תמימות ואור אלוהי, לבן מופיע בתיאורים של חזיונות רוחניים, ישויות שמימיות וסצנות של התעלות. בסצנות אבל, הוא יכול גם לייצג את טוהר הנשמה שעוזבת את הגוף.
סמלים משמשים כשפה אוניברסלית החורגת מזמן, גיאוגרפיה ותרבות. ביצירות אמנות רבות; במיוחד אלו מתקופת ימי הביניים, הרנסנס והבארוק – מה שנראה כעצם, בעל חיים או מחווה פשוטים טומן בחובו לעתים קרובות משמעות אחרת.
הבנת הסמלים הנפוצים בציורים מעשירה את חוויית האמנות שלנו ומאפשרת לנו להתחבר למסרים המועברים על ידי האמן. סמלי אמנות מעשירים את שפת האמנות, ומאפשרים לאמנים להעביר רעיונות ורגשות מורכבים באמצעות מטאפורות חזותיות. על ידי זיהוי סמלים אלה, הצופים יכולים לקבל תובנות עמוקות יותר לגבי המסר של האמן וההקשר התרבותי של יצירת האמנות.
.
